חדשות הספורט

באירועי מרתון ירושלים , חברי בית הלוחם השתתפו במספר רב של אירועים שכללו: מרתון מלא, חצי מרתון, 10 ק"מ, אירחנו קבוצת רצים, ידידי ארגון נכי צה"ל מצרפת וגם מבית הלוחם חיפה וכמובן רוכבים במרוץ אופני ידיים, הצטיין חיים מולכו -אלוף מרתון ירושלים באופני ידיים.

עוד מרתון מאחורינו.כן , נדבקנו בחיידק המרתונים,טריאתלונים, ואיש ברזל.

מרתון ירושלים, 42.2 ק"מ של עליות וירידות, הן במובן הגאוגרפי, והן במובן נפשי. אבל הסיום תמיד משרה רוגע שאין כמותו. השער בסוף הוא לא רק סיום של מרוץ מרתון. הוא קצה של דרך שמתחילה מספר חודשים לפני כן. דרך ארוכה שמתחילה בהצבת יעד.

מתחיל במשפט פשוט כמו "בוא נרוץ במרתון ירושלים".

באופן עקבי עקב בצד אגודל משפרים את הטעון שיפור. מחזקים את הריצה בעליות. מעלים נפחים. משפרים מהירויות, תוך כדי הקפדה לא להיפצע. לומדים לאכול מבוקר. מקפידים לקבל את כל אבות המזון בזמן הנכון. ואז במספר שעות ממצים את כל הרגעי הזיעה אשר חווינו באותם חודשים.

האווירה המחשמלת מדרבנת אותנו לגמוע מטר אחר מטר. הספירה של הקילומטרים מתחילה 10 ק"מ, עכשיו צריך ג׳ל ראשון. עוד 7 ק"מ ואנו כבר בהר הצופים. כל ירושלים פרוסה לפנינו. מוזיקה סוחפת אותנו מכל עבר. ואנו שואבים את הג׳ל הנוסף אל גרוננו. העולם מחייך אלינו. שמש מלטפת כמו אומרת באתי לחמם אתכם אבל לא יותר מדי שתוכלו לסיים בכבוד. אנו כבר בעליה לכיכר צה"ל ואז העיר העתיקה ורחוב ז'בוטינסקי. כל סנטימטר ניכבש בקונצרט של טפטופי רגליים.

הקילומטרים מצטברים ואז מתחילים לספור לאחור. דרך חברון, הטיילת, ושוב דרך חברון. כן. כבר רואים את הסוף. עוד ג׳ל ועוד אחד ופתאום מתחוור לנו שכבר אין יותר ג׳לים. זה סימן טוב אנו לקראת הקילומטרים האחרונים. עולים במעלי רחוב "כובשי קטמון". ממש כובשים אותו, עליה קשה לאחר כל העליות והמורדות שחווינו לאורך המסלול המתיש.

אנו כבר בצומת ניות ללא כוחות מדקלמים לעצמנו "הכול בראש" כמנטרה. בכניסה לגן סאקר כבר שומעים את המעודדים והמעודדות קדימה לא נשאר הרבה. ואז בפרץ של חיות מגבירים קצב פותחים צעד ומתקדמים במהירות לעבר השער.

עוד מרתון מאחורינו אבל החיידק עדיין בתוכנו מסרב לצאת ואנו מסרבים להירפא.